המעבר מצפייה במוזיאון וצפייה בגלריה בהחלט בעל מאפיינים שונים. גלריה היא בדר"כ חלל אחד שבו כל העבודות מרוכזות. חלק מחווית האמנות במוזיאון היא השיטוט, הדרך אל התערוכה שאותה רוצים לראות, אשר מלאה במגוון תערוכות נוספות, קשורות ולא קשורות. איזו חוויה יותר עוצמתית? אני מניחה שזה תלוי מקום, תערוכה והזמן שיש למבקרים.
את הדרך לתערוכת HOPE הכרתי בעל פה. בעבר עדות מקומית – תערוכת צילום העיתונות והתיעוד היתה מוצגת שם ובה ביקרתי כמה פעמים. בכל פעם הסידור בחדר זה שונה, בהתאם לבחירת האוצרים ולנושא התערוכה.
תערוכת HOPE מספרת סיפור ישראלי ובינלאומי דרך מגוון סגנונות צילום: רחוב, פורטרטים, ארכיטקטורה ושילוב טכניקות שהכי תפס לי את העין. ז'ואנה שומאלי מציגה בתערוכה הזו מספר רב של עבודות צילום (שצולמו בטלפון דווקא…. נרחיב בהמשך על מידע זה), בשילוב עם תפירה, נצנצים דבר שנקרא Mixed Media. בהחלט טכניקה מעניינת ויוצאת דופן כשאנחנו מסתכלים על תערוכת צילומים. צילומים שצולמו עם הטלפון כנראה מפאת אילוצין בשטח, מוצגים במוזיאון בתל אביב. האם עולם האמנות משתנה לאט? נפתח לטכניקות חדשות? האם נושא הצילום חשוב יותר מדרך הצילום והאמצעים? מה דעתכם?
בטיול זה ביקרתי גם בגלריה בפלורנטין, מכאן ההשוואה בין חוויה במוזיאון וגלריה. מזהים איפה הייתי לפי התמונות?
על הכותבת
ספיר ברונזברג לוי אמנית ויזואלית וצלמת. בעזרת טכנולוגיות כמו מציאות מדומה ורבודה האמנית מעבירה את המבקרים חוויה אמנותית ובלתי נשכחת בנושאי שמירה על איכות הסביבה וההשפעה של הרשתות החברתיות על האדם.
על התערוכה
תערוכת Hope בגרסתה הישראלית היא פרי שיתוף פעולה בין Candlestar Ltd ומחלקת הצילום של מוז"א.
אוצר Confinement בישראל: גיא רז
התערוכה תוצג עד 19.9 בלבד!
